משנה תורה, מצוות לא תעשה קפ״ה

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

185 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מאכול חלב בהמה טהורה. והוא אמרו כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. וכבר נכפלה האזהרה בו וגזר בו הכרת בבאור אם היה מזיד ואם היה שוגג חייב קרבן חטאת קבועה. וכבר התבאר משפטי מצוה זו בפרק קמא מחולין. צו את אהרן, הלכות מאכלות אסורות פ"ו:

185 ספר מצוות גדול פתח ↗

כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו שם בארנו כל דין חלב ומין במינו וטעם כעיקר:

185 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

חֵלֶב

1 שלא לאכול חלב, שנאמר "כל חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו" ויקרא ז,כג.

185 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לאכול חלב דכתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ויקרא ז׳:כ״ג

185 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא נֹאכַל חֵלֶב – שֶׁלֹּא נֹאכַל חֵלֶב בְּהֵמָה טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ז כג כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. כְּבָר כָּתַבְתִּי בְּאִסּוּר טְרֵפָה בְּסֵדֶר מִשְׁפָּטִים מצוה עג כִּי מִהְיוֹת הַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ וּבוֹ תִּפְעַל כֹּשֶׁר פְּעֻלּוֹתֶיהָ, וּלְפִי זְכוּתוֹ וְטוּב מִזְגּוֹ יָבִין דֶּרֶךְ הַנֶּפֶשׁ הַחֲכָמָה הַנְּתוּנָה בּוֹ, וְיַאֲמִין לַעֲצָתָהּ וְיֵלֵךְ אַחֲרֶיהָ, מִפְּנֵי זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל עַל כָּל פָּנִים בְּמַהוּת גּוּפוֹ לְהַעֲמִידוֹ עַל יָשְׁרוֹ וּבֻרְיוֹ וְכֹחוֹ. וְיָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי אָדָם כִּי לְפִי הַמַּאֲכָלִים יִתְפַּעֵל הַגּוּף בִּבְרִיאוּת אוֹ בְּחֹלִי, כִּי בְּשַׂר הַגּוּף הַזֶּה נִפְסָד בְּכָל יוֹם וְיוֹם, וּלְפִי הַמְּזוֹנוֹת הַטּוֹבִים יִתְהַוֶּה בְּהֶפֶךְ. וְעַל כֵּן הָיָה מֵחַסְדֵי הָאֵל הַגְּדוֹלִים עָלֵינוּ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר וְהִרְחִיק מִמֶּנּוּ כָּל מַאֲכָל מַזִּיק אֶל הַגּוּף וּמוֹלִיד בּוֹ לֵחוֹת רָעוֹת. וְזֶה הַכְּלָל שֶׁיֵּשׁ לִי לְפִי הַפְּשָׁט בְּכָל אִסּוּר הַמַּאֲכָלוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה. וְיָדוּעַ כִּי הַחֵלֶב דָּבֵק וּמוֹלִיד לֵחוֹת רָעוֹת. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן מַה שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כריתות ד ב שֶׁאֵין אִסּוּר חֵלֶב אֶלָּא בְּשָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁבַּכָּתוּב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז, וְאוֹתָן שָׁלֹשׁ בֵּין כְּשֵׁרוֹת אוֹ טְרֵפוֹת וּנְבֵלוֹת, חַיָּב עַל חֶלְבָּן, אֲבָל שְׁאָר מִינֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה, חֶלְבָּהּ כִּבְשָׂרָהּ. וְכֵן עֻבָּר הַנִּקְרָא שְׁלִיל הַנִּמְצָא בִּמְעֵי שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת הַנִּזְכָּרוֹת אֵין בּוֹ גַּם כֵּן אִסּוּר חֵלֶב, וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ חולין עד א הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ שְׁלִיל כָּל חֶלְבּוֹ מֻתָּר וַאֲפִלּוּ מְצָאוֹ חַי. וְאִם שָׁלְמוּ לוֹ חֳדָשָׁיו וּמְצָאוֹ חַי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְאֵינוֹ טָעוּן שְׁחִיטָה חֶלְבּוֹ אָסוּר, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וַהֲרֵי דִּינוֹ כִּשְׁאָר הַבְּהֵמוֹת בְּעִנְיַן חֶלְבּוֹ. וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לָנוּ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל הַחוּטִין וְכָל הַקְּרוּמוֹת הָאֲסוּרִין זֶהוּ דַּעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מאכלות אסורות ז ג בִּשְׁלִיל שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו שֶׁיֵּשׁ חִיּוּב כָּרֵת בְּחֶלְבּוֹ אֲבָל רֻבֵּי הַמְּפָרְשִׁים חוֹלְקִים בָּזֶה וְאָמְרוּ דְּחֶלְבּוֹ מֻתָּר, וְדִבְרֵי הַגְּמָרָא שם צב ב מַכְרַעַת כְּמוֹתָן, דְּהָא אַשְׁכְּחַן רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה דִּפְלִיגִי בְּחֶלְבּוֹ, וְרַבִּי יְהוּדָה דְּקַיְמָא לַן כְּוָתֵהּ הוּא דְּשָׁרֵי לֵיהּ. וְעוֹד לִמְּדוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם עה א בְּדִין שְׁלִיל שֶׁאַרְבָּעָה סִימָנִין אַכְשַׁר בֵּהּ רַחֲמָנָא. שֶׁאִם נִטְרְפָה אִמּוֹ שׁוֹחֲטָהּ וְהַשְּׁלִיל מֻתָּר, דְּלָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שָׁם עמוד ב' שֶׁאִם הִפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע דְּבָעֵי שְׁחִיטָה, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן לְבַד הוּא דְּבָעֵינַן לְמִשְׁחֲטֵהּ, וּלְפִיכָךְ לָא מִפְּסִיל בִּשְׁהִיָּה וּדְרָסָה וּשְׁאָר מִינֵי טְרֵפוֹת. וּשְׁלֹשָׁה חֲלָבִים הֵם בַּבְּהֵמָה, שֶׁהֵן בְּחִיּוּב כָּרֵת שֶׁעַל הַקֶּרֶב וְשֶׁעַל הַכְּלָיוֹת וְשֶׁעַל הַכְּסָלִים. וּפֵרוּשׁ שְׁלָשְׁתָּן בְּבֵאוּר רָחָב בִּמְקוֹמוֹ בַּגְּמָרָא שם צג א, וּבִכְלָל אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּחֻלִּין שם חֵלֶב שֶׁהַבָּשָׂר חוֹפֶה אוֹתוֹ מֻתָּר, שֶׁעַל הַכְּסָלִים אָמַר רַחֲמָנָא ויקרא ג ד, וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּסָלִים. וְעוֹד יֵשׁ בַּבְּהֵמָה מִלְּבַד אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה חוּטִין וּקְרוּמוֹת שֶׁאֲסוּרִין מִשּׁוּם חֵלֶב. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם פט ב, שֶׁהַטַּבָּחִים הַבְּקִיאִים בְּנִקּוּר הַחֵלֶב, נֶאֱמָנִין עַל הַדָּבָר כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָצְאוּ מֵחֶזְקַת בְּקִיאוּתָן וְכַשְׁרוּתָן. וְחֵלֶב הַלֵּב וְחֵלֶב הַמֵּעַיִם וְהֵן הַדַּקִּים הַמְּלֻפָּפִים מֻתָּרִין וַהֲרֵי הוּא כְּשֻׁמָּן, חוּץ מֵרֹאשׁ הַמֵּעַיִם הַסָּמוּךְ לַקֵּבָה, שֶׁהוּא תְּחִלַּת בְּנֵי מֵעַיִם שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְגָרֵר הַחֵלֶב שֶׁעָלָיו, וּמִמֶּנּוּ אָמְרוּ ז"ל בַּגְּמָרָא שם צג א רֵישׁ מַעְיָא בְּאַמְּתָא בָּעֲיָא גְּרִירָא רש"י כשהדקין יוצאין מן הקיבה צריך לגרר חלב שעליהן אורך אמה. וְיֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁאָמְרוּ רמב"ם שם טו שֶׁזֶּה הַמְּעִי הוּא הַמְּעִי שֶׁיּוֹצֵא בוֹ הָרְעִי. שֶׁהוּא סוֹף הַמֵּעַיִם. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה וְכָל עִנְיָנֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁבִיעִי מֵחֻלִּין י"ד סימן ס"ד. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל כַּזַּיִת חֵלֶב בְּמֵזִיד לוֹקֶה. בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה.